בקולג' התחלתי להאזין לג'אז, והתכנית שלי הייתה לנסוע לניו יורק, מכה הג'אז. התקבלתי למכללת מאנס למוזיקה, והתחלתי את לימודיי לתואר שני במוזיקה בסמסטר הסתיו של 1993. שכרתי חדר אצל גלוריה, אמה של קנווד דנארד (המתופפת הנודעת), במזרח הארלם, והיא הייתה אדיבה מספיק לכלול בשכר הדירה שלי חדר תרגול תופים במאנה האוס, מרכז מוזיקה שניהלה. בעליית הגג של וודי פגשתי את קריסטינה קנדרס, שהייתה לה להקת סמבה "הסמבנדיטוס". נסענו כל יום ראשון לנגן בטוקדה בסנטרל פארק, מהבוקר עד הערב. חמישה או שישה נגנים היו מצטופפים במכונית אחת, עם התופים שלנו, סורדו, קיישאס... ברגע שהיית מתיישב במושב, כמעט בלתי אפשרי היה לגרד את האף. הכסף שהרווחנו מהדלי הוצא על אוכל במהלך השבוע שלאחר מכן. אני זוכר שבעלי חנויות מכולת היו חסרי סבלנות מאוד כשפתחתי שקית של מטבעות ושטרות של דולר אחד. זה נמשך עד שראש העיר החדש ג'וליאני החליט לנקות את הרחובות והפארקים מנגני הרחוב. זה נהיה די מעצבן לקבל אישור לנגן מוזיקה ובמשך פחות שעות.

יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מגיטריסט בלוז, ששאל אותי אם ארצה להצטרף ללהקה שלו 'The Sway Machinery'. מקול הבריטון בצד השני של הקו הבנתי שאני מדבר עם מוזיקאי רחוב בלוז ותיק. חשבתי לעצמי: וואו, זה מגניב! קבענו פגישה באחד מחדרי תרגול בעליית הגג שלנו בלואר איסט סייד, שם גרתי באושר עם שלושה מתופפים נוספים. כשהוא נכנס לבית הבנתי שהוא רק בן שש עשרה. כך פגשתי את חברי היקר ג'רמיה לוקווד. מאותו יום, ובמשך העשור שלאחר מכן, נפגשנו כמעט כל שבוע כדי לנגן מוזיקה. ג'רמיה הוא גיטריסט/זמר בלוז מדהים בסגנון אצבעות. השיר הראשון שהוא ניגן לי באותו יום היה עולם הבא - ניגון. זו הייתה שירה חזנית בליווי גיטרת בלוז נועזת וקלילה. כשהוא מנגן, אפשר לחשוב ש-Lightnin' Hopkins ו-Zavel Cowartin גדלו באותה שכונה. הוא הדהים אותי: מעולם לא שמעתי שילוב כל כך חלק של בלוז וכלייזמר מזרח אירופאי. בסשן הבא הצטרף אלינו שון קופיזס, נגן בס פלמנקו שניגן עם ג'רמיה. זו הייתה ההתחלה של 'מכונת ה-Sway'.

זכיתי לנגן ולהקליט עם מוזיקאים מדהימים, כמו: סיירו בטיסטה, הראל שחל, עמוס הופמן, אבישי כהן (בס), טל הפטר, הזמרת דיקלה, עומר אביטל, בת פרעה, אנסמבל מזרח הנהר, פרויקט WhiteFlag, דניאל פרידמן, ועוד.

קיבל תואר ראשון מתוכנית הג'אז של בית הספר החדש